<h1>בה"ג הלכ' לולב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
לולב הגזול והיבש פסול, של אשירה ושל עיר הנידחת פסול, נקטם ראשו נפרצו עליו פסול, נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. צני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. לולב הגזול והיבש פסול. (ל'.) גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, דכתיב (מלאכי א', י"ג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה, וקתני גזול דומיא דפסח, מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ולא שנא לפני ייאוש ולא שנא לאחר ייאוש, לפני ייאוש דידיה בענן ולקחתם לכם משלכם, וההוא דגזל הוא, לאחר ייאוש, משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, אבל אקנייה לאיניש אחרינא, קאני ליה ונפיק בגויה, ולא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שיני. ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן דתנו רבנן (ל"א.) סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין, אמרי התם היכי דמי, אי דגזל מיניה מקום קרקע מקום סוכה, וטללה בעצים מדיליה, קסברי רבנן קרקע אינה נגזלת, אי דגזל עצים וטליל בהו, קננהו בשינוי מעשה, אי הכי (ל':) לולב נמי ליקנייה בשינוי מעשה, קסברי רבנן לולב אינו צריך אגד, דתניא לולב בין אגוד ובין שאינו אגוד כשר, ואם תימצי לומר צריך אגד שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי, אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקננהו בשינוי התם מעיקרא סתם עצים מקרו והשתא סכך מיקרו, אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרי והשתא הושענא מיקרי, אמרי, אסא ליכא שינוי השם, דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה. והלכתא (ל"א.) גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד. יבש פסול לפי שאינו הדר.
<h2>דף לא.</h2>
ומנא לן דשינוי השם ושינוי מעשה קאני, דתנן (ב"ק צ"ג:) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה, גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז, גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה, משלם כשעת הגזילה, וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. אמר רב חסדא א"ר יוחנן (שם ס"ז.) מנין לשינוי מעשה שקונה גזל, שנאמר (ויקרא ה', כ"ג) והשיב את הגזילה אשר גזל, מה ת"ל אשר גזל, הכי קאמר קרא, אם איתה לגזילה בעיניה דלא אישתנאי יחזיר גזילה, ואי לא יחזיר דמים.
אמר רבינא האי כשורה דמטללתא דגזלה וטליל עלה, עבדו בה רבנן משום תקנת מריש ואין לו אלא דמי מרישו בלבד, והני מילי בגו שבעה אבל בתר שבעה הדר בעיניה, ואי חבריה בטינא אפילו לבתר שבעה נמי יהיב דמי, דתנן (גיטין נ"ה.) ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים.
<h2>דף לא:</h2>
נקטם ראשו פסול, אמר רבי חנינא לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק כשר. (ל"ב.) נפרצו עליו פסול, נפרדו עליו כשר, אמר רב פפא נפרצו דעבידין הוציה כחופיא, נפרדו דאיתקח במידי ואיפרוד הוציא חד מן חבריה, שנאמר (בראשית י"ג, י"א) ויפרדו איש מעל אחיו. בעי רב פפא נחלקה התיאמת מהו, ההוא גבא דהוצא היכא דדביקין בהדדי ההוא דמתיים להו ומשוי להו חד, נחלק מהו, כנפרצו עליו דאמי ופסול, או דילמא כנפרדו עליו דמי וכשר, ת"ש דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי נחלקה התיאמת נעשה כמי שנטלה התיאמת ופסול, מאי תיאמת, כדכתיב (שמות ל"ו, כ"ט) ויהיו תאמים מלמטה.
<h2>דף לב.</h2>
תנו רבנן לולב כפוף כווץ סדוק עקום דומה למגל פסול, חרות פסול, דומה לחרות כשר. אמר מר סדוק פסול, אמר רב פפא דעביד כבהמנק. עקום דומה למגל פסול, אמר רבא לא שאנו אלא לפניו אבל לאחריו כשר, אמר רב פפא ולצדדין כלאחריו דמי, ואמרי לה כלפניו דמי ופסול. אמר רב פפא האי לוליבא דסליק בחד הוצא, בעל מום הוא ופסול. צני הר הברזל כשירות, אמר רב הונא לא שנו אלא שמגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה, אבל אין מגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה פסולות, (ל"ב:) אמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי וכן תאני רבה בר מריון משמיה דרבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו צני הר הברזל כשירות, וזו היא פתחה של גהינם.
<h2>דף לב:</h2>
וצריך למיהוי שיעורא דאורכא דהדס וערבה שלשה טפחים, ואי טפי משלשה טפחים כשר, בציר משלשה פסול, דתנו רבנן (מנחות מ"א:) וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור, כיוצא בו לולב אין לו שיעור. ומקשינן, אין לו שיעור כלל, והתנן לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר, אלא אין לו שיעור למעלה דאי טפי משלשה כשר, אבל יש לו שיעור למטה דאי בציר משלשה פסיל. אמר רב יהודה אמר שמואל (סוכה ל"ב:) שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן שדרו של לולב חוטרא דמיצעתיה צריך שיצא מן ההדס טפח לבר מהוציה.
הדס הגזול והיבש פסול, של אשירה ושל עיר הנידחת פסול, נקטם ראשו או שהיו ענפיו מרובין מעליו פסול, ואם מיעטן כשר, ואין ממעטין ביום טוב. תנו רבנן (ל"ג.) יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשת בדי עלי לחין כשר, אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד. נקטם ראשו, תאני עולא בר חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול, אמר רב חסדא (ל"ג:) דבר זה רבינו הגדול אמרו, המקום יהי בעזרו, לא שנו אלא שחורות, אבל ירוקות מיני הדס הן וכשרות. אמר רב פפא האי אדומות כשחורות דמיאן, כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. בעי רבי ירמיה (ל"ג.) נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב מהו, יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות, תפשוט ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסתו הרוח חייב לכסות, ואמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות, והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב, נימא הואיל ואידחי אידחי, אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות, וחייב לברך.
תנו רבנן (ויקרא כ"ג, מ') וענף עץ עבות עץ שהוא עבות וענפו חופה את עציו, הוי אומר זה הדס. ואימא זיתא, בעינא עץ עבות וליכא. ואימא דולבא, בעינא שענפיו חופין את עציו וליכא. ואימא הרדוף, אמר אביי (משלי ג', י"ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, רבא אמר (זכריה ח', י"ט) והאמת והשלום אהבו. תנו רבנן קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זה הוא הדס, ר' אליעזר בן יעקב אומר וענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופיריו שוין, הוי אומר זה הדס, תנא עבות כשר, שאינו עבות פסול, היכי דמי עבות, אמר רב יהודה דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא, ורב כהנא אמר תרי וחד, רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. א"ל מר בר אמימר לרב אשי אנא לההוא הדס שוטה קארי ליה, והלכה כרב יהודה. אמר רב חסדא (י"ב.) הדס שוטה לסוכה, עץ עבות ללולב. והאי הדס שוטה פסול להושענא בין לחודיה ובין בהדי אסא אחרינא, והיכי דמי הדס שוטה, דרברבן טרפיה ופתיין. תנו רבנן נשרו רוב עליו ונשתייר בו מיעוט כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת, רוב עליו כמה הוי תרי טרפי, אימא סיפא, ובלבד שתהא עבותו קיימת, אמר אביי משכחת לה באסא מצראה דקאים שבעה טרפי בקינא, דכד נתרין ארבעה פיישין תלתא, ואמר אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא.
<h2>דף לג:</h2>
והיכא דלא אתנחיה ללולב מערב יום טוב בהושענא, מתנח ליה ביום טוב, כמעשה דמר בר רב חנה ומר רב שמואל.
ערבה גזולה ויבישה פסולה. של אשירה ושל עיר הנדחת פסולה. נקטם ראשה, והצפצפה פסולה. כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה. תנו רבנן (ויקרא כ"ג, מ') ערבי נחל הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים. (ל"ד.) ואיזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה, ערבה קנה שלה אדום עלה שלה משוך ופיה חלק, צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל, והתניא דומה למגל כשר, דומה למשר פסול, אמר רב פפא משכחת לה בהילפא גילא. אמר אביי האי הילפא גילא כשר להושענא, פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא, קמ"ל ערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום. א"ר אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן (שם) עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. אמר רב חסדא א"ר יצחק (מ"ד:) אדם יוצא בערבה שבלולב, וכמה שיעורה, אמר רב נחמן שלשה בדי עלין לחין, רב ששת אמר עלה אחד ובד אחד, עלה אחד סלקא דעתך, אלא אימא עלה אחד בבד אחד.
<h2>דף לד:</h2>
תניא רבי ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד, כפת תמרים אחד, ענף עץ עבות שלשה, ערבי נחל שתים, ואפילו שנים קטומים ואחד שאינו קטום, רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין, רבי עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כרבי טרפון. ואזדא שמואל לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכון כרבי טרפון, ולידרוש להו כרבי עקיבא דמיקל טפי, תלתא וקטימן שכיחי, חד ולא קטים לא שכיח.
רבי אליעזר אומר יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת, אמרת, וכי נאמר (ויקרא כ"ג, מ') פרי עץ הדר וכפת, והלא לא נאמר אלא כפת, הא כיצד, אתרוג לעצמו הללו לעצמן. ומנין שמעכבין זה את זה, ת"ל (שם) ולקחתם שתהא לקיחה תמה. ועד דהוו הני ארבעה מיני בהדי הדדי לא נפיק ידי חובתיה, דתניא (מנחות כ"ז.) ארבעת מינין שבלולב מעכבין זה את זה, ואמר רב חנין בר רבא לא שנו אלא שאין לו, אבל יש לו אין מעכבין. אין לו מעכבין דכולהו חדא מצוה נינהו, דכתיב ולקחתם, שתהא לקיחה תמה וכל חד מיניהו בעי לקיחה. יש לו אין מעכבין, ולא תימא דעד דמגבה לכולהי בהדי הדדי לא נפיק, אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי, דקיימא לן לולב אין צריך אגד.
ואי מיחסר חד מיניהו ארבעה מיני לא נפיק ידי חובתיה, דתנו רבנן (מנחות כ"ז.) ארבעת מינין שבלולב, שנים מהם עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות, העושין פירות יהו זקוקין לשאין עושין פירות ושאין עושין פירות יהו זקוקין לעושין פירות, ואין יוצאין בהם ידי חובתן עד שיהו כולן באגודה אחת, ואין ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת, וכן הוא אומר (עמוס ט', ו') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.
<h2>דף לה.</h2>
אתרוג הגזול והיבש פסול. תנו רבנן פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. תניא רבי אומר הדר, אל תיקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו קטנים וגדולים תמימים ובעלי מומין ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימן, כך ישראל יש בהם צדיקים ובינוניים ותלמידי חכמים ועמי הארץ ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימים, שנאמר (קהלת א', ה') וזרח השמש ובא השמש, (קידושין ע"ב: וב"ר פר' נח) עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו של יהושע תלמידו, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, עד שלא נגנז אליהו זרחה שמשו של אלישע, עד שלא מת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש. כפות תמרים, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וזקוף כלפי מעלה, כך ישראל אין להם אלא לב אחד לפני אביהם שבשמים. ותניא ארבעת מינין שבלולב וכוליה, עושין פירות, אילו תלמידי חכמים שהם מבקשים רחמים על בעלי בתים שינצלו מכל מיני פורעניות, (חולין צ"ב.) כדשלחו מתם, יבעון רחמי אתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין אתכליא. ושאין עושין פירות יהו זקוקים לעושי פירות, אילו בעלי בתים שיהו זקוקים לעשות נחת רוח לחכמים ותלמידיהם.
<h2>דף לו.</h2>
תנו רבנן אתרוג תפוח סרוח כמוש שלוק כושי לבן או מנומר פסול. אתרוג כדור פסול. ויש אומרים אף התיום. הבוסר, רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין והלכה כרבנן. (ל"ד:) הירוק ככרתן רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל. אמר מר תפוח סרוח פסול, לא שנו אלא מבחוץ, אבל מבפנים כשר. אתרוג הכושי פסול, והתניא כושי כשר, דומה לכושי פסול, אמר אביי כי תנן נמי מתניתין דומה לכושי תנן, רבא אמר לא קשיא, הא לן והא להו. (ל"ד:) עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו נקלף נקב נסדק חסר כל שהו פסול. עלתה חזזית על מיעוטו כשר, אמר רב חסדא (ל"ה:) לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול. אמר רבה ועל חוטמו, אפילו כל שהו פסול. ניטלה פיטמתו, תני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו. נקב, תאני עולא בר חנינא נקב נקב מפולש במשהו, שאינו מפולש בכאיסר. היכי דמי נקב מפולש, כדי שיראה נקב משני צדדין, וכמה שיעור איסר, כדינרא זוטרא. נקלף, אמר רבא האי אתרוגא דאיגליד כאהינא סומקא כשר, והאנן תנן נקלף פסול, לא קשיא, הא בכולה הא במקצתה. (ל"ו:) גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול. אמר רבה לא שנו אלא כמין בריה אחרת, אבל כמין בריתו כשר. נקב וחסר כל שהו פסול, איני, והא רבי חנינא מטביל ביה ונפיק, לא קשיא, מתניתין ביום טוב ראשון דאורייתא, ודרבי חנינא בשאר יומי דמצות זקינים היא. ובשאר יומי שפיר דמי, והאיתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר, שאני נקבוהו עכברים דמאיס. (ל"ד:) שיעור אתרוג קטן, רבי מאיר אומר כאגוז, ר' יהודה אומר כביצה. ובגדול, כדי שיאחוז שנים בידו אחת דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אפילו בשתי ידיו. בקטן הלכה כרבי יהודה, בגדול הלכה כרבי יוסי.
<h2>דף לז:</h2>
אמר רבא הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו, מאי טעמא, הדס דלריחא עביד, אי שרית ליה לא אתו למיקצייה, אתרוג דלאכילה עביד אי שרית ליה אתו למיקצייה. ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו, מאי טעמא, הדס דלריחא עביד כי מיקצי ליה למצוה מריחא מקצי ליה, אתרוג דלאכילה עביד כי מקצי ליה למצוה מאכילה קא מקצי ליה, אבל מריחא לא אקצייה.
אמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל, מאי טעמא, האי תלתא מצוי האיך חדא מצוה. א"ל ר' ירמיה לרבי זריקא מאי טעמא מברכינן אלולב לחודיה, א"ל הואיל וגבוה מכולן, וליגבהיה לאתרוג טפי וליבריך עליה, א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן.
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, ומעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. ולולב משעת נטילתו מברך עליו, דאמר רב יהודה אמר שמואל (ל"ט.) כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, חוץ מן הטבילה. (כ"ט:) לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. והיכן היו מנענעין, בהודו לה' תחילה וסוף, ובאנא ה' הושיעה נא דברי בית הלל, בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא, והלכה כבית הלל. ותניא (מ"א:) אמר ר' אלעזר ברבי צדוק כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם בא לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא קרית שמע ומתפלל וקורא את ההלל ועומד לתרגם לולבו בידו, לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו על גבי קרקע, לבקר חולים לנחם אבלים לולבו בידו, נכנס לבית המדרש משגרו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו, ללמדך כמה היו זהירין במצות.
<h2>דף לח.</h2>
תנו רבנן באמת אמרו בן מברך לאביו, עבד מברך לרבו, אשה מברכת לבעלה, וכל באמת הלכה היא.
<h2>דף מא.</h2>
דמיחייבינן למעבד הושענא ואתויי אתרוגא בחמשה עשר בתשרי וברוכי עליהו שבעה יומי, דכתיב (ויקרא כ"ג, ל"ד) דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר וגו' וכתיב בתריה (שם מ') ולקחתם לכם ביום הראשון. מאי טעמא אמר רחמנא עיבידו הושענא בחג הסוכות, תניא (תענית ב':) רבי אליעזר אומר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, כשם שארבעת מינין הללו אי איפשר להם בלא מים כך אי איפשר לעולם בלא גשמים. ובההוא אגרא דטרחין ישראל ומייתו הושענא ואתרוגא ומברכין עליהו קמי הקב"ה, מידכר לה ומחית להו מיטרא בעידניה.
<h2>דף מא:</h2>
ולא נפיק איניש ידי חובתיה ביומא קמא דחג אלא בהושענא ובאתרוגא דזבין מן ממוניה, אי נמי דיהיב ליה חבריה במתנה, אבל שאיל מישאל לא נפיק ידי חובתיה, דתנו רבנן (ויקרא כ"ג, מ') ולקחתם לכם משלכם, שתהא לקיחה לכל אחד ואחד, מדהוה ליה למיכתב ולקחת וכתב ולקחתם לכם, משלכם להוציא את השאול ואת הגזול, מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו אלא אם כן נתנו לו במתנה. ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז, נטלו רבן גמליאל ויצא בו, נתנו לרבי יהושע ויצא בו, נתנו רבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, נתנו רבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא ויצא בו, והחזירו לרבן גמליאל. למה לי למימר החזירו, מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה כדרבא, דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו, החזירו יצא לא החזירו לא יצא. אמר מר שלקחו באלף זוז, ללמדך כמה חביבות מצות עליהם.
<h2>דף מב.</h2>
והיכא דאפיק ליה ללולב או לאתרוג מיפך ונקיט ליה, מי נפיק ידי חובתיה או לא, מי אמרינן לקיחה אמר רחמנא והאי נמי לקיחה היא, או דילמא כיון דכתיב (שמות ט"ו, ב') זה אלי ואנויהו התנאה לפניו במצות, לאו דרך נוי הוא ולא נפיק. ואם תימצי לומר כי האי גוונא לא נפיק, היכא דנקטיה ללולב או לאתרוג כי מתנח בזבילא או בכיסא או במנא, מי נפיק ידי חובתיה או לא, מי אמרינן לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ונפיק, או דילמא לא שמה לקיחה ולא נפיק, ואם תימצי לומר כי האי גוונא דרך בזיון הוא ולא נפיק, היכא דנקטיה בסודרא או בשושיפא מי נפיק או לא, הכא ודאי דרך כבוד הוא ונפיק, או דילמא כל לקיחה על ידי דבר אחר לא שמה לקיחה בין דרך בזיון בין דרך כבוד, ת"ש דתנן ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות, והוינן בה כיון דאגבהיה אגבוהי נפיק ידי חובתיה, כי נפיק ליה לרשות הרבים אמאי פטור, כיון דלא חאזי ליה לאו ברשות קא מפיק, ואמר אביי (מ"ב.) משכחת לה בשהפכו, דאע"ג דאגבהיה לא נפיק ידי חובתיה, משום הכי פטור, רבא אמר משכחת לה כגון שהוציאו בכלי, דלא אגבהיה אגבוהי, משום הכי פטור. ומקשינן ליה לרבא, מי אמר רבא הוציאו בכלי לא נפיק והא שמעינן ליה לרבא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, דאמר אביי (ל"ז.) לא נינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינא ולקחתם וליכא, רבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, ומפרקינן, הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא. ודאביי ורבא תרויהו איתנהו, דאביי דאמר בשהפכו לא פליג עליה רבא, והכא קאמר ליה, משכחת לה נמי בשלא הפכו וכגון שהוציאו בכלי. ואמרינן בדוכתא אחריתי אמר חזקיה א"ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי (מ"ה:) כל המצות כולן אין יוצאין בהם אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כ"ו, ט"ו) עצי שטים עומדים, תניא נמי הכי עצי שטים עומדים, שעומדין דרך גדילתן. דבר אחר עומדין שעומדין דרך ציפויין. דבר אחר עומדין, שמא תאמר אבד סיברן ובטל סיכויין, ת"ל עומדים לעולם ולעלמי עולמים. [פסק] שמעינן מהני שמועתא דהיכא דאפיך ליה ללולב או לאתרוג מיפך לא נפיק ידי חובתיה, והיכא דנקיט ליה במאנא דרך בזיון לא נפיק, אבל ודאי בסודרא או בשושיפא דרך כבוד הוא ונפיק, וכן הלכה. ואי איכא דקשיא ליה, דרבי יוסי יחיד הוא ולא סבירא לן כוותיה, אינמי הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דלולב דחי שבת, הוייה דאביי ורבא מיהא איתא.
<h2>דף מג:</h2>
[פסק] והיכא דאיקלע יום טוב הראשון של חג בשבת לא מפקינן ליה להושענא ולא מברכינן ביה, ואף על גב דכתיב ביום הראשון ואמור רבנן ביום ואפילו בשבת, הני מילי במקדש, אבל בגבולין לא, מאי טעמא, אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דמגילה.
<h2>דף מו.</h2>
תנו רבנן העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב.
<h2>דף מו:</h2>
וכיון דאקצייה למצוה אסיר ליה למיכליה כל שבעה ואפילו נפסלה לבתר דנפק בה חד יומא, דא"ר זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה.
איתמר הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים ולא התנה עליהם, אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר, קא סבר למצותה איתקצאי, ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר, קסבר לכולי יומא איתקצאי והלכתא כרב אסי. (ביצה ל':) ומאי שנא מסוכה דאמרינן אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון, אמרי גבי אתרוג כיון דביומא הוא דמיחייב בליליא לא מיחייב, כל יומא ויומא מצוה בפני עצמה היא ושרי, אבל סוכה כיון דמיחייב בין ביממא ובין בליליא כולהו שבעה יומי כחד יומא אריכא דמי. א"ר זירא אתרוג שברך עליה ביום ראשון ולא התנה עליה, אע"ג דנפסלה אסורה לאוכלה כל שבעה. ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן, אמר אביי שמיני ספק שביעי אסורה, תשיעי ספק שמיני מותרת, אמימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה, מרימר אמר אפילו שמיני ספק שביעי מותרת, בסורא עבדי כמרימר, רב שישא בריה דרב אידי עבד כאביי דאמר שמיני ספק שביעי אסורה תשיעי ספק שמיני מותרת, וכן הלכה.
